<h1>שבלי הלקט הקצר דין כחל סימן כ"ח</h1>
<h2>דף קט:</h2>
הורה רבי, על כחל אני משיב, שאני לא שמעתי הכחל קורעו ומוציא את חלבו להתירו עם הבשר, לא לכתחילה ולא דיעבד אלא להתירו בפני עצמו. אבל כחל שנתבשל עם הבשר אוסר אני אפילו בשישים כשאר איסורין שבתורה, וכן הלכה רווחת בישראל. בין שהוא כחל מיניקה בין שאינה כחל מיניקה לא חילקו חכמים בדבר משום גזרה, והאוכל כחל צריך לשהות אחר אכילתו אם הוא רוצה לאכול גבינה אחריו כמו שאכל בשר. וראיתי אחד שאכל כחל לפני סעודת חלב, ואסר רבי לאכול חלב באותה סעודה אלא אם כן חטט את שיניו, ומסעודה לסעודה אין שיעור אלא שלא לאכול מיד בסעודה חלב מפני בשר הנכנס בין השינים. כחל שבשלו לחודיה בקדרה שלא בשל בה בשר מותר, אבל לכתחילה אסור לבשלו אפילו בקדרה שלא בישל בה בשר, והני מילי בלא קריעה, אבל אם קרעו תחילה שתי וערב כדרכו לעשות לו, והוציא את חלבו מותר לבשל לחודיה בקדרה שלא בישל בה בשר, ואפילו קרעו אסור לבשל עם הבשר, ואפילו להניחו על הקערה של בשר. וכן מורו בבי מדרשא. וכחל, אפילו מבת יומא אסירא בלא קריעה עם בישרא, לפי שאי אפשר בלא צחצוחי חלב, אבל אם קרעו ומוציא חלבו ומלחו, לכתחילה אסור לבשולי עם בישרא, אבל דיעבד שבישל כבר מותר. דהא לית ליה משום בשר בחלב כלום, וכבר יצא ממנו החלב. ואמר אחי, בישול דקאמר הכא היינו צלי. כחל, כי משערינן בדידיה משערינן, דאי במאי דנפיק מיניה מנא ידעינן, ואתי למיטעי בשעור ואתי לבשולי פחות מששים, ולהכי תקינו לשעורי בדידיה. וגבי כף חולבת וקדרה של בשר שתקנו הגאונים לשעורי בדידיה, מצינו למימר נמי דטעמא משום דלא ידעינן מאי דנפיק מיניה. [שבלי הלקט דין כחל סימן כ"ח]. והורה ר' על הכחל ואמר, אני לא שמעתי על הכחל שקורעו ומוציא את חלבו להתירו עם הבשר לא לכתחילה ולא בדיעבד, אלא להתירו בפני עצמו. אבל כחל שנתבשל עם הבשר אוסר אני בששים כשאר אסורים שבתורה, וכן הלכה רווחת בישראל בין שהוא כחל מניקה בין שאינה כחל מניקה לא חלקו חכמים בדבר משום גזירה. והאוכל כחל צריך לשהות אחר אכילתו אם רוצה לאכול אחריו כמו שאכל בשר. ראיתי אחד שאכל כחל לפני סעודת חלב ואסר ר' לאכול חלב באותה סעודה אלא אם כן חטט שניו, ומסעודה לסעודה אין שיעור אלא שלא לאכול מיד סעודת חלב מפני בשר הנכנס בין שינים. כחל שבשלו לחודיה בקדירה שלא בשל בה כבר בדיעבד מותר. לכתחילה אסור לבשלו אפילו בקדירה שלא בשל בה בשר. והני מילי, בלא קריעה אבל אם קרעה שתי וערב כדרכו והוציא את חלבו מותר לבשלה לחודיה בקדירה שלא בשל בה בשר, ואם לא קרעו אסור לבשל עם הבשר ואפילו להניחו על הקערה של בשר. [שבלי הלקט הקצר דין כחל סימן כ"ח]. וכחל אפילו מבת יומא אסור למלוח בלא קריעה עם בשרא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי חלב, אבל אם קרעו והוציא חלבו ומלחו לכתחילה אסור לבשלו עם בשרא, ואם בשלו בדיעבד מותר דהא לית ליה משום בשר כלום וכבר יצא ממנו החלב. וכחל, כי משער בדידיה משערינן. דאי במאי דנפיק מיניה מנא ידעינן ואתי למיטעי בשיעור ואתי לבשולי פחות מששים, להכי תקינו לשעורי בדידיה, וגם כף חולבת וקדירה של בשר שתקנו הגאונים לשעורי בדידיה, מצינו למימר נמי דטעמא משום דלא ידעינן מאי דנפיק מיניה.
ר' דוד הלוי זצ"ל, הוי ליה קדרה וכף וקערה לבשל חמצי בהדי כחל. ואנא בעינא קמי רבי, מהו למיכל כחלא בתר בישרא, מי אמרינן כיון דלא אכלי כחלא אלא לחודיה דחיישינן משום בשר בחלב, משום הכי לא אכלינן בהדי בישרא, וכי היכי דלהאי גוונא חשיב ליה כמו חלבא הכי נמי לא מצי למיכלא בתר בישרא כמו שאר חלב או לא. ולא הורה לא איסור ולא היתר, אבל הר"ר קלונימוס הזקן אמר, אסור למיכל בתר בישרא לאלתר אחר אכילתו כמו חלב שאסור לאכול אחר בשר. ומותר לאכול בשר לאחר כחל ממה נפשך, אי בשר הוא הרי הוא אוכל בשר אחר בשר, ואם חלב הוא הרי הוא אוכל בשר אחר חלב במדיח ומקנח, ויש לנו סמך מן התורה, ויקח חמאה וחלב והדר ובן הבקר. אבל קינוח בעי בפת ובמים. והיכא דלא קרעיה ובישליה בהדי בישרא בטל בששים, וזורקין ליה לכחל והשאר שרי, כלומר, אע"ג דלא קרעיה ולא הוציא את חלבה קודם שבישלו עם הבשר, אלא בשלו עם הבשר בחלבו אפילו הכי בטל בששים. אבל קרעו והוציא חלבו ואח"כ בישלו עם הבשר מותר. ואם במאכל פחות מששים מותר הכל. ובשר בחלב משערינן בששים. פסק רבינו שמואל זצ"ל, שפוד שצלה בו בשר ורוצה לצלות בו כחל סגי ליה בהגעלה. [שבלי הלקט דין כחל סימן כ"ח]. בעינא קמי רבי, מהו למיכל כחלא בתר בישרא, מי אמרינן כיון דלא אכלי כחלא אלא לחודיה דחיישינן משום בשר בחלב ומשום הכי לא אכלינן בהדי בשרא וכי היכי דלהאי גוונא חשיב ליה כמו חלבא הכי נמי לא מצי למיכלא בתר בשרא כמו שאר חלב או לא. רבי לא הורה לא אסור ולא היתר. אבל ר' קלונימוס הזקן אמר, אסור למיכל בשרא לאלתר לאחר אכילתו כמו חלב, שאסור לאכול אחר בשר. ומותר לאכול בשר אחר כחל ממה נפשך, אם בשר הוא הרי הוא אוכל בשר אחר בשר, ואם חלב הוא הרי הוא אוכל בשר אחר חלב במדיח ומקנח, ויש לנו סמך מן התורה שנאמר, ויקח חמאה וחלב ואחר כך ובן הבקר אשר עשה אבל קנוח בעי בפת ובמים. והיכא דלא קרעי כחלא ובשלי בהדי בשרא בטיל בששים, וזורקין הכחל והשאר מותר. כלומר, אעפ"י שלא קרעו ולא הוציא חלב קודם שבשלו עם הבשר אלא בשלו עם הבשר בחלב אפילו הכי בטיל בששים. אבל קרעו והוציא חלב ואח"כ בשלו עם הבשר מותר. ובשר בחלב משערין בששים. פסק ר' שמואל שפוד שצלה בו בשר ורוצה לצלות הכחל סגי ליה בהגעלה.
תשובת הגבור להחבר ר' יהודה, על ירך שנמלחה עם כחלה בעוד הכחל מחובר בה ולא נקרע כלל, רוב בהמות בזמן הזה סמוך לפורים אינם חולבות, והוה שאינה מניקה ושרי, דהוה ליה מיעוטא דמיעוטא ואפילו לר' מאיר לא חיישינן. ורבנו תם ז"ל פירש, הכחל קורעו ומוציא את חלבו. ומפרש בגמרא, דקורעו זהו שתי וערב, וטחו בכותל, ואוכלו בין צלי בין מבושל אפילו לכתחילה, אפילו בהדי בשר. לא קרעו, אינו עובר עליו בין צלי בין מבושל. א"ר זירא אמר רב, אינו עובר עליו אם קרעו אע"פ שלא קרעו שתי וערב וטחו בכותל. אם בשלו בלא בשר מותר לאוכלו, אבל אם בשלו בהדי בשר אסור מדרבנן אם לא קרעו כלל כדאמרינן בפרקין דלעיל כחל בשישים וכחל מן המנין, דחלב שחוטה מדרבנן. ואפילו קרעו כיון שלא קרעו שתי וערב וטחו בכותל, אסור לבשלו לבהדי בשר לכתחילה שטעם הכחל בבשר דומה לטעם חלב בבשר, ולפיכך גזרו חכמים. וכשאין בשר עם הכחל בקדירה, מותר לכתחילה כיון שקרעו אע"פ שלא קרעו שתי וערב, שאין החלב כנוס עוד בכחל כמו שהיה קודם, ואע"פ שחוזר ונבלע תוך הכחל לא גזרו חכמים, שהרי כיון שאין שם בשר אחר לא נשתנה טעמו של כחל מפני בליעה זו, ולא אתי לאחלופי ולאכול בשר בחלב, ועל כרחין מה שאמרו מותר, זהו אפילו בקדירה, ואפילו בהדי קדירה כמו שפירשתי, דסתם בישול אינו אלא בקדירה, וכן סוגיא של הלכה שאינה מדברת כלל בצלי ואתי שפיר. [שבלי הלקט דין כחל סימן כ"ח]. ירך שנמלחה עם כחלה בעוד הכחל מחובר בה ולא נקרע כלל. כחל ר"ל אוגרה בלע"ז. ר"ת פי' בכחל קורעו ומוציא את חלבו, ומפרש בגמרא דקורעו שתי וערב וטחו בכותל (אם בישלו בלא בשר) ואוכלו בין צלי בין מבושל אפילו לכתחילה ואפילו בהדי בשרא. לא קרעו אינו עובר עליו בין צלי בין מבושל. אמר ר' זירא אמר רב, אינו עובר עליו אם קרעו אעפ"י שלא קרעו שתי וערב וטחו בכותל אם בשלו בלא בשר מותר לאוכלו אבל אם בישלו בהדי בשר אסור מדרבנן אם לא קרעו כלל כדאמרן כחל בששים וכחל דחלב שחוטה מדרבנן. ואפילו קרעו כיון שלא קרעו שתי וערב וטחו בכותל אסור לבשלו בהדי בשר לכתחילה שטעם הכחל שבבשר דומה לטעם חלב בבשר ולפיכך גזרו חכמים. וכשאין בשר עם הכחל בקדירה מותר לכתחילה כיון שקרעו אעפ"י שלא קרעו שתי וערב לפי שאין החלב עוד כנוס בכחל כמו שהיה קודם. ואעפ"י שחוזר ונבלע בשר בכחל לא גזרו חכמים, שהרי כיון שאין שם בשר אחר לא נשתנה טעמו של כחל מפני בליעה זו, ולא אתי לאחלופי ולאכל בשר בחלב. ועל כרחין מה שאמר מותר ר"ל אפילו בקדירה דסתם בישול אינו אלא בקדירה.
